לא יודע מה איתכם, אבל אני כל הזמן מפספס דברים.
אולי יש אנשים שהם ממש רובוטים ולא מפספסים כלום, אבל רובנו מפספסים לפעמים.
מפספסים אימון, מפספסים תרגול מדיטציה, מפספסים שיחה שבועית עם בן או בת הזוג, מפספסים שעת למידה וכו'.
לפספס זה ממש בסדר, הבעיה מתחילה כשזה הופך לרצף וקשה לחזור לשגרה. פה הפסיכולוגיה עובדת נגדנו - לרוב כשמפספסים הנטייה היא לנסות לפצות – "מחר אני אעשה כפול כדי להשלים!" אבל כשמנסים לעשות כפול זה נהיה קשה יותר לחזור לפעילות, ואז הסיכוי לדחייה נוספת עולה.
שיטת הפירמידה ההפוכה מסייעת לחזור לשגרה ולהתמיד אחרי פספוס. על פי השיטה, אם פספסתי תרגול, ביום שאחרי מותר לי לעשות רק חלק שעליו החלטתי מראש. לדוגמה אם אני מתרגל חצי שעה ביום מדיטציה (וזה אכן המצב אצלי), אז אחרי יום בלי מדיטציה מותר לי לתרגל רק 10 דקות של מדיטציה וביום שאחרי 20 דקות. רק ביום השלישי אני חוזר לחצי שעה של תרגול.
שיטת הפירמידה נראית לא אינטואיטיבית: מה ההיגיון בלעשות פחות? אבל השיטה עובדת מעולה. למה? כי היא מאפשרת לחזור לשגרה ממש בקלות, בגלל מורידה את הקושי של ההתחלה.
שלבו את השיטה בכל שיגרה שאתם מנסים לייצר, ותגלו שיכולת ההתמדה שלכם עולה.
בהצלחה ביצירת רצפים בונים ומועילים לאנשי המחר.