כשהמציאות משתנה אבל התפיסה נשארת זהה נוצרות הסכנות המשמעותיות ביותר

המציאות של הכפר או המדינה נעלמה מכמעט כל תחומי החיים, והיא הולכת ונעלמת גם מן התחומים הנותרים.

כאשר אנחנו נכנסים לחנות ורוכשים עט בכמה שקלים, לרוב איננו מודעים לכך שמאחורי העט הזה עומד שיתוף פעולה לא רק בין מדינות, אלא בין כמה יבשות: חומרי הגלם נכרים ביבשת אחת, הפלסטיק מיוצר ביבשת אחרת, מכונות הייצור עצמן יוצרו בכמה וכמה מדינות, ואילו רכיביהם של הכלים המשמשים לשינוע יבשתי וימי של הסחורות וחומרי הגלם נוצרו גם הם בכמה וכמה מדינות ויבשות.

במלים אחרות, העולם היה לרשת סבוכה ומורכבת של מסחר ושל שיתוף פעולה – לא מעט עקב הירידה בעלויות השינוע, שהיא אחד הגורמים המרכזיים המאפשרים את השפע החומרי הקיצוני שאנו חיים בו.

אבל לא מדובר רק במוצרי צריכה כמו עט ונייר. אנשים לא מבינים שהמים שאנחנו שותים, האוכל שאנחנו אוכלים, פינוי האשפה והביוב – כל אלה לא היו מגיעים אלינו ללא רשת המסחר והשינוע הבינלאומית.

ניקח דוגמה מקומית. כתשעים אחוז מהקמח שצורכים בישראל מיובא. ללא ייבוא, לא יהיה לאוכלוסייה בישראל מה לאכול. אבל גם את עשרת האחוזים הנותרים אף חקלאי בישראל לא יוכל להפיק ללא הטרקטורים המיובאים, הדלק והחלפים המיובאים, הכלים המכניים, לשינוע ולעיבוד המזון לקטיף שמגיעים ממדינות אחרות, וכן הלאה. כך גם באשר למים, שאספקתם תלויה במשאבות, בצינורות, בדלק ועוד ועוד – כולם תלויים בחברות וארגונים הנמצאים מחוץ לישראל. אותו הדבר נכון גם לגבי למערכות המשמשות לפינוי אשפה וביוב מן הבתים. בלא כל אלה, מיליוני אנשים יישארו בלי אספקת מים – ועם כמויות אדירות של אשפה ושל ביוב.

לאור כל זאת, לא מפתיע שגם המצב הכלכלי שלנו הוא בעיקרו תולדה של התרחשויות בינלאומיות. ולראיה, כמעט כל המשברים הכלכליים של מדינות בעולם בעשורים האחרונים היו משברים בינלאומיים. משבר הסאב-פריים העולמי של שנת 2008, לדוגמה, היה תוצאה של חוסר האחריות בניהול הכספים בארצות הברית, אבל השפיע באופן קיצוני על רוב מדינות העולם.

כדוגמה קרובה יותר, גם משבר הקורונה הוא במידה רבה תוצאה של הסתרה ותעמולה של המפלגה הקומוניסטית הסינית. מה שנעשה בסין מנע ממדינות העולם להיערך כראוי, והייתה לו השפעה קריטית על חייהם של כל תושבי העולם. 

במלים אחרות, מצבם הכלכלי של רוב האנשים בעולם (ואנחנו בכלל זה) תלוי הרבה יותר במצב הבינלאומי מאשר במצב במדינה שלהם לבדה. ובכל זאת, רובנו עדיין מתקשים לראות זאת. ההרגלים שלנו, המסורות התרבותיות שלנו ואפילו מהדורות החדשות: כל אלה משאירים אותנו תקועים בדפוסי חשיבה המתאימים לחיים בגבולות הכפר והמדינה.

למה זו הסכנה הגדולה ביותר כיום? מוזמנים לחלק הבא.