מלחמת המלים: איך משקרים לכולנו

הבעיות בעולם הן בעיות של כולנו. הסכנות מאיימות על כולנו. גם הפתרונות משותפים לנו – וגם המאבק על עתידנו.

אבל יש מנגנונים המונעים מאתנו להבין את המצב החדש ולפעול בהתאם. ואחד המנגנונים האלה הוא השפה שאנחנו משתמשים בה. השפה היא הבסיס לחשיבה האנושית. המלים שאנחנו משתמשים בהן יכולות להבהיר את המציאות – ויכולות לטשטש אותה.

מאחורי הכינוי הנעים "עצרת האומות המאוחדות", לדוגמה, עומדים נציגים של מדינות דמוקרטיות המחויבות בשקיפות, ביקורת וחופש מידע – אך לצדם עומדים נציגים של עריצים ומדכאי אומות. הביטוי "עצרת האומות המאוחדות" מטעה אותנו לחשוב למשל שהנציג של ערב הסעודית מייצג את העם הסעודי, אף שלמעשה הוא מייצג רק דיקטטורה צבאית של משפחה עשירה כקורח, אשר מדכאת את העם הסעודי ביד קשה כדי לשמור על האינטרסים הספציפיים שלה.

מהדורות החדשות שמספרות לנו על "עצרת האומות המאוחדות" מספרות לנו גם ש"הסינים החליטו" או ש"הסינים עשו", למרות שמדובר בשקר מוחלט. לא מדובר בסינים או בנציגים נבחרים, שאמורים למלא את רצון רוב אזרחי סין, אלא במפלגה הקומוניסטית ששולטת באכזריות על מאות מיליוני מדוכאים, שאם יתנגדו ייענשו במוות או בעינויים. לראות באנשי המפלגה הקומוניסטית נציגים של העם הסיני זה כמו לראות בקצין נאצי נציג של היהודים שנכלאו במחנות ריכוז או לראות באנס את הנציג של הנאנסת.

למלים יש כוח, והשקר מחלחל. כאשר נשיא ארה"ב ונשיא סין נפגשים, הדיווחים על כך בתקשורת מייצרים מצג שווה שלפיו מדובר בפגישה של שני נציגי עמים, אף שלמעשה מדובר בנציג נבחר של אומה אחת אשר נפגש עם דיקטטור כל-יכול, שדואג לאינטרסים של הקבוצה שלו על חשבונו של עם שלם. כך קורה גם כאשר מצטטים למעננו במהדורת החדשות את "תגובת הממשלה האיראנית" לצד "תגובת הממשל האמריקאי" כאילו מדובר באמירות שוות ערך – כאילו שהנציג האיראני לא יכול להגיד כל מה שירצה (הרי מי שיעביר עליו ביקורת מבית ייכלא או ימצא את מותו) ואילו הנציג האמריקאי נתון כעיקרון לביקורת תמידית מבית, ולכן נדרש להיות מחויב יותר לאמת.

ושוב, "למה זו בעיה שלנו?" התשובה פשוטה: בעולם  אין יותר בעיות שאינן הבעיות "שלנו". המודל המחשבתי הזה – מודל הכפר – מסוכן. אנחנו חייבים להיפטר ממנו, ולהבין שאנחנו ביחד גם בצמיחה וגם בסבל. השפה שהופכת מדכאים של אומות ל"נציגים" לא מאיימת רק על הבריאות שלנו (בגלל זיהום סביבתי, לדוגמה, או בגלל הסתרה כמו זו שיצרה את משבר הקורונה) וגם לא רק על הביטחון שלנו ושל רבים אחרים (כמעט כל הרעב והסבל בעולם הם תוצאה של התערבות מצד מדינות לא-דמוקרטיות). השפה הזו משפיעה גם על המחשבה ועל החברה שלנו – והיא עושה זאת באופנים שעשויים גם להפתיע אותנו.

לדוגמה, ידעתם כי כדי להיכנס לסין, סרטים הוליוודיים צריכים לקבל את אישורו של הצנזור הסיני? הואיל והשוק הסיני ענק ורווחי להפליא, מבחינתם של האולפנים ההוליוודים מדובר בהכנסה שמצדיקה התאמה של הסרטים המופקים לצנזורה הסינית. ואיך מבטיחים שסרט יעמוד בסטנדרטים של הצנזורה הסינית? מורידים למשל תכנים "חתרניים", כאלה שמציגים ומעודדים דברים מסוכנים כמו זכות הצבעה, חופש מידע, מאבק בדיקטטורים וכדומה. במקום זאת, עדיף לאולפנים להציג סרטים המדגישים את חשיבותה של הנאמנות לשלטון, ומאפשרים לגיבורים להיאבק ב"רעים" בדמות חייזרים מסוכנים או ארגוני פשע אכזריים. כך הסרטים האלה מחנכים את הציבור שהמדינה טובה ומסייעת לנו להילחם ברוע האמיתי.

למותר לציין שהסרטים והסדרות האלה לא מגיעים רק לסין: הם מעצבים גם את התרבות ואת המחשבה שלנו. במלים אחרות, הצנזורה הסינית מעצבת במידה רבה גם את התפישות של בני ובנות הדור הצעיר בעולם המערבי.

תופעת הצנזורה-מרצון על סרטים וסדרות טלוויזיה במערב היא דוגמה אחת – מפתיעה ומשונה – להשפעה החברתית של מדינות דכאניות על החברה במדינות הדמוקרטיות. אבל היא רק דוגמה אחת.

על פי דיווחים של כמה סוכנויות ביון, רוסיה, סין, איראן וצפון-קוריאה הקימו זה מכבר גופים גדולים ועתירי תקציב, שמטרתם לפעול ברשתות החברתיות של מדינות המערב. הגופים הללו מפיצים "פייק ניוז" ותפישות קונספירטיביות כדי להשפיע על עמדות הציבור במדינות הדמוקרטיות וכדי להשפיע על מערכות בחירות ולקדם מועמדים שנוחים למדינות הדכאניות. במלים אחרות, התוצאה של מערכות הבחירות במדינות הדמוקרטיות עצמן עלולה להיות מושפעת במידה משמעותית מהחלטות של מדינות אלה.

למותר לציין שהתערבותן של המדינות הדכאניות לא עוצרת בזה. הן משתמשות בתקציבים, בלחץ דיפלומטי ובהשפעה על מינויי בכירים כדי להתערב בפעילותם של גופים כגון ארגון הבריאות העולמי, ועדות האו"ם, האינטרפול, בתי המשפט הבינלאומיים. לדוגמה, אין זה מקרי שרוב החברות בוועדת זכויות האדם של האו"ם הן מדינות דכאניות, שכמה מהן אף הוציאו להורג עשרות ומאות אלפי אנשים. זו הסיבה שוועדת זכויות האדם של האו"ם מעולם לא דנה בפגיעה במאות אלפים בסין או במיליונים בצפון-קוריאה, וגם לא בהרעבה של מיליוני תימנים.

אז איך אפשר להתמודד עם האיומים המשמעותיים ביותר היום? עברו לחלק הבא.